חשיפת הקלטות שיחות נתניהו-מוזס בתכנית “המקור” היא כבר ה”חשיפה” המי יודע כמה מאז התפוצצו פרשיות נתניהו השונות. מטבע הדברים, ככל שהתיק עובר משלב לשלב נחשפים עוד ועוד חומרים. הבעיה הגדולה היא בדרך שבה הם נחשפים. בכל פעם אנחנו מקבלים עוד כמה קטעי תמלול, עוד הקלטה כזו או הקלטה אחרת, עוד פרט מידע על פרשיה אחת או קרע עדות על פרשיה שנייה.

ערימות של חומרים שנוגעים לפרשיות שונות, ולא מתלכדים לכלל שום תמונה ברורה. צו לצו, קו לקו, זעיר פה זעיר שם. כל בליל החומרים הזה, שאותו אנחנו מקבלים ערוך ומבושל לפי צרכיהם של גורמים אינטרסנטיים בצדדים השונים, נועד להשפיע כמובן על דעת הקהל בפרשה. לנסות לשכנע אותנו שנתניהו אשם, או להיפך, לתת חומר בידי אנשיו של ראש הממשלה כדי להוכיח את חפותו.

הבעיה היא שכאמור, מבעד לסבך העצים הזה אי אפשר לראות את צורתו של היער. אי אפשר אפילו לנסות לגבש איזו מחשבה אינטיליגנטית על חקירות ראש הממשלה, שלא לדבר על עמדה מנומקת של ממש. גם המשפטן הדגול ביותר לא יכול להבין מסבך ההדלפות האם יש ממש באישומים השונים נגד נתניהו או שאולי מדובר במסע רדיפה קטנוני ונקמני. קל וחומר כשזה מגיע למרבית הציבור, שנעדר השכלה משפטית ממשית. האדם הסביר כבר לא מבין כלום. אין לו שמץ של מושג, וכך הכל הופך לתחרות בין נרטיבים.

מכאן אלו שמאמינים שראש הממשלה זכאי, וכל הדלפה של קטע עדות או הקלטה רק מספקת להם עוד הוכחה לעמדתם. מנגד אלו שמשוכנעים שנתניהו אשם, וכל בדל הקלטה או חתיכת עדות היא עבורם רק עוד הוכחה לאשמתו. אמור לי מה דעתך על ביבי ואומר לך מה עמדתך על כל פרסום בנושא, בעבר וגם העתיד. יחי הנרטיב ולעזאזל העובדות. בתוך הסבך הזה אין שום סיכוי להצליח לגבש עמדה בלתי מוטה על ידי עמדות קדומות בנוגע לחקירות נתניהו. אם אתה חבר מפלגת “רק ביבי” אז אתה משוכנע שהכל זו רדיפה זדונית מצד הפרקליטות והמשטרה, ואם אתה חבר מפלגת “אנטי ביבי” אז אתה גם אוטומטית משוכנע שהוא אכן אשם בכל הפרשיות הללו. אין דרך אמצע, אי אפשר לגבש עמדה מושכלת, ואין גם יכולת לבחון את הדברים שלא מהפוזיציה.

וכל זה, מאוד מאוד מסוכן לאמון הציבור במערכת המשפט וליכולת לקיים במדינת ישראל שלטון חוק. זה מסוכן בגלל שכל החלטה של הפרקליטות תתנגש עם אחת מהעמדות שנוצרו כאן בחסות האנומליה של ההדלפות. שום עמדה לא תזכה לאמון, שהרי כולנו יודעים הרי מה התוצאה ה”נכונה”, בלי לשים כמעט לב לכך שהידיעה הזו מתבססת על קרעים קרעים של מידע מבושל ומוטה שמגיע מגורמים אינטרסנטיים ועובר דרך כל מיני פילטרים בעייתיים. ומצד שני כמובן שאת החשדנות נגדה הפרקליטות קנתה בדין, בכמה וכמה פרשיות עגומות מאוד. תשאלו את השופטת בדימוס הילה גרסטל.

אז מה הפתרון לכל הסבך הזה? פתרון פשוט אין, אבל אולי יש מקום לשקול מעורבות של אינסטנציה שיפוטית שאיננה חלק מגופי החקירה והתביעה כבר בשלב הגשת כתב האישום. משהו כדוגמת שופט חוקר לעניינם של תיקים יחודיים כמו למשל כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן. העמדת החומרים לעיניה של ערכאה כזו שאיננה חלק מהמערכת, לצורך הכרעה על הגשת כתב אישום, כאשר ערכאה כזו גם תוסמך לחשוף חומרים לציבור בצורה יותר מסודרת, עשויה לפתור אולי לפחות חלק מבעיית האמון הקשה כל כך שנוצרה ושעוד עומדת לפתחנו.

מאת  שלמה פיוטרקובסקי