כלכלה מן הטובות בעולם

שפל של 40 שנה באבטלה: 3.6% בשנת 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה את נתוני האבטלה.
ראש הממשלה: “ממשיכים להוביל את ישראל להישגים אדירים”

היום כבר אפשר להתגאות בשיעור האבטלה הנמוך במיוחד במשק.

התומך בצמיחה של ישראל בשנים האחרונות. שיעור זה נמוך לפי כל המדדים.

שיעורי האבטלה הנמדדים כיום במשק נמוכים בכמחצית מאלה שנמדדו לפני כשש שנים. בהתבוננות ארוכת טווח יותר, אלה שיעורי האבטלה הנמוכים ביותר ברישומי הלמ”ס זה כמעט 40 שנה. עם זאת, השוואה היסטורית של הנתונים היא בעייתית – מפני ששיטת המדידה השתנתה במרוצת השנים. השינוי האחרון נעשה בתחילת 2012.

לפי התחזית של הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) לכלכלת ישראל, האבטלה הממוצעת בישראל תהיה 3.6% ב-2018 וגם ב-2019. אבטלה נמוכה זו צפויה לתרום להמשך של העלייה בשכר במשק ושל הגידול בהוצאותיהם של משקי הבית. בנק ישראל, המנפק תחזית לגיל העבודה העיקריים, 64-25, העריך בתחזית האחרונה שלו כי האבטלה הממוצעת השנה ובשנה ובאה תהיה 3.1% בגילים אלה, לעומת 3.2% בפועל ברבעון הראשון של 2018, ו-3.4% באפריל, לפי נתוני הלמ”ס.

ברבעון הראשון של 2018, מספר שעות העבודה השבועי הממוצע לעובד בישראל ירד מעט, ל-36.2, לעומת 36.4 ברבעון הקודם. 1.5% מכלל המועסקים היו כאלה שהועסקו במשרה חלקית שלא מרצון – המוגדרים כמי שעובדים בדרך כלל פחות מ-35 שעות בשבוע, מעוניינים לעבוד יותר מ-35 שעות, וחיפשו עבודה כזאת באופן פעיל בארבעת השבועות האחרונים שקדמו לסקר שעורכת הלמ”ס.

השינויים שהוביל ראש הממשלה במשק

עוד מהיותו שר אוצר בממשלת שרון והרפורמות שהוביל הכעיסו והתסיסו את הרחוב בהפגנות ענק ומחאות חברתיות שונות שפגעו במעמדו של בנימין נתניהו כאשר מפלגת קדימה זכתה בבחירות והדיחה את נתניהו לשפל פוליטי שלא ידע כמותו.

עם חלוף מספר שנים בודדות ניכרו השפעות ראשונות מהמהלכים שהוביל בנימין נתניהו כאשר המשק החל בצמיחה חדה.

טובי הכלכלנים בעולם פירגנו לבנימין נתניהו על העקשנות הלא רגילה שנהג בה והיא זאת שהצילה את המשק וחישלה אותה.

רפורמות והפרטות שהוביל בנימין נתניהו כשר אוצר והביא לבלימת האינפלציה והמיתון שאיים לפרק את המשק בישראל.

• שנתיים וחצי מאז שנכנס לתפקידו במרץ 2003, עוזב נתניהו את תפקיד שר האוצר.  נתניהו ניהל, למעשה, את המדיניות החברתית-כלכלית במדינה במשך 5 שנים: 3 שנים בהיותו ראש ממשלה, כשהוא מעורב בכל פרטי העשייה הכלכלית במשק, ובשנתיים וחצי האחרונות, בתפקידו כשר האוצר, ומה שמוגדר במסדרונות השלטון כ”ראש הממשלה הכלכלי”: מי שניהל באופן אוטונומי את ענייני המשק והנהיג לא מעט מהפכות במשק הישראלי.
• נתניהו ייזכר כ”רפורמטור הגדול”. הוא הוביל מספר רפורמות חסרות תקדים במגזר הציבורי, בשוק ההון, במיסוי ומדיניות הרווחה, רפורמות שהביאו להתלהבות גדולה מצד צמרת המגזר העסקי והמשקיעים בבורסה מזה, ולמחאה חריפה של ההסתדרות והארגונים החברתיים, מזה. 
• 2003 – התוכנית הכלכלית של נתניהו  
• מיד עם כניסתו לתפקיד הגה נתניהו את התוכנית לייצוב המשק שנכנסה לתוקפה ב-1 ביוני  2003. התוכנית, כמו כל תוכניותיו של נתניהו, כללה שורה של “גזרות” קשות: קיצוצים נרחבים בתקציבי משרדי הממשלה, פיטורי עובדים וקיצוצי שכר במגזר הציבורי, השוואת גיל הפרישה לגמלאות לגברים ולנשים ל-67, 
•  פגיעה בשירותי הרווחה, קיצוץ בקצבאות וביטול ההקלות לרכישת דירה, ומאידך גם הקלות ובראשן הורדות מסים. מאחורי כל הצעדים הללו עמדה משנתו הכלכלית הימנית של נתניהו, הסבור שככל שהמגזר הציבורי, שאותו הוא מכנה “האיש השמן”, יהיה קטן יותר, כך יקל יותר על המגזר העסקי, “האיש הרזה”, להצמיח את המשק. 
• תוכניתו של נתניהו גררה אותו ל”מלחמת עולם” עם ההסתדרות והעומד בראשה, עמיר פרץ. פרץ, שהיה מסוכסך עם נתניהו אישית, אידיאולוגית ופוליטית, התנגד בחריפות לכוונתו של נתניהו לפגוע בתנאי עבודתם של עובדי המגזר הציבורי. פרץ הוביל את עובדי המגזר הציבורי לשביתה ממושכת שנמשכה למעלה מחודשיים. המאבק הראשון בין פרץ לנתניהו הסתיים ב”תיקו”: המגזר הציבורי קוצץ, אך באמצעות תוכניות פרישה ולא באמצעות פיטורים המוניים; נתניהו לא הצליח להוריד את שכר העובדים, אך כפה עליהם לשלם במשך שנתיים “היטל צמיחה”, מה שהיה בפועל הורדת שכר לכל דבר.
• בעקבות הקיצוצים בתקציב הרווחה, יצאה ויקי כנפו, אם חד-הורית בת 43 בצעדת מחאה ממצפה רמון לכנסת. בתגובה אמר אז נתניהו: “לא נשיב את הקצבאות, לא ננהל מו”מ עם ויקי כנפו וחברותיה”. לטענת נתניהו, המדינה נכנסה למלכודת של תלות, כאשר 80% מהאמהות החד-הוריות נתמכות בידי הרשויות. בעקבות המאבק של ויקי קנפו, שזכה לחשיפה בינלאומית, יצא האוצר בתוכנית סיוע לנשים חד-הוריות, שזכתה לכותרות אך בפועל לא נהנו ממנה אמהות חד-הוריות רבות.
• רפורמה גדולה בקרנות הפנסיה
• הצעד הגדול הבא שעשה נתניהו היה הרפורמה ההיסטורית בקרנות הפנסיה של ההסתדרות. במסגרת הרפורמה, הלאים האוצר את קרנות הפנסיה, בטענה שהן סובלות מגרעונות אקטואריים של יותר מ-100 מיליארד שקלים. הקרנות החדשות נמכרו לחברות הביטוח, והקרנות הוותיקות הועברו לניהול פקידים ממשרד האוצר. נתניהו גם שינה את תנאי החיסכון של הקרנות, והביא אותן להשקיע חלק גדול יותר מכספי העמיתים בבורסה ופחות בקרנות אג”ח ממשלתיות מובטחות מראש.
• טענתו של נתניהו לגבי החובות האקטואריים לא הוכחה, אבל הרפורמה הביאה לגיאות גדולה בשוק ההון, שנמשכה לאורך כל תקופת כהונתו.
• בכלל, הבורסה נמצאה בעליות מהרגע שנתניהו מונה לתפקיד שר האוצר ועד להתפטרותו היום. המדדים העיקריים הוסיפו כ-140% לאורך התקופה, כביטוי לאמון הרב של המגזר העסקי בשר האוצר הכריזמטי.
• במהלך השנתיים הבאות המשיך נתניהו להוביל בעקביות רפורמות ברוח דומה, שהתבטאו בהורדות נרחבות במס הכנסה, במס חברות, במיסוי מקרקעין, ובתחומי מיסוי רבים נוספים מזה, בקיצוצים אכזריים בשירותי הרווחה וברשויות המקומיות ובהקשחה קיצונית של תשלומי דמי אבטלה והכנסת הכנסה ללא מועסקים.
• הפרטות ורפורמות: אל-על, בזק הנמלים, והבנקים
• מאז מינויו, הביא נתניהו לפיצול והפרטה בעשרות חברות ציבוריות במשק, בהתאם לתפישתו, לפיה “רק המגזר העסקי יכול לעשות עסקים”. להלן הבולטות ביותר בין הרפורמות שהוביל נתניהו:
• רפורמת בכר בשוק ההון: הרפורמה  שאושרה לפני כשבועיים בכנסת, נועדה לשכלל את שוק ההון תוך הקטנת הריכוזיות במערכת הפיננסית, וצמצום ניגודי העניינים בבנקים. ההכרזה הרשמית על הרפורמה היתה לפני פחות משנה. אז הציגו נתניהו, ומנכ”ל משרדו, יוסי בכר, את עיקריה.  
• במרכז הרפורמה הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים. מאז עבר הנוסח המקורי של ההצעה מספר גלגולים שבסופם הוחלט, לאפשר לבנקים לגבות עמלת הפצה מהגופים שיקנו מהם את חברות ניהול קופות הגמל וקרנות הנאמנות (במקום גביית העמלה ישירות מהלקוח). עם זאת, ליבת הרפורמה – הפרדתן של הקופות והקרנות מהבנקים – אושרה, ובכך, ציבורית, רשם לעצמו נתניהו נצחון גדול.  
• הנפקת אל-על: נתניהו הנפיק ב-2003 בבורסה את מניות חברת התעופה הלאומית, מה שאיפשר לאחים בורוביץ’ להשתלט על החברה.
• הפרטת צים: בתחילת 2004 מכר משרד האוצר, בניצוחו של נתניהו, את מניות המדינה בחברת הספנות הלאומית, צים, לחברה לישראל שבשליטת האחים עופר. מחצית צים נמכרה בחצי מיליארד שקלים, הרבה פחות מערכה בשוק. המהלך, שכונה “עסקת השקשוקה”, עורר ביקורת ציבורית רבה, הביא להערה בדו”ח מבקר המדינה וגרם לנתניהו להיות זהיר הרבה יותר בהפרטות הבאות.
• הרפורמה בנמלים: נתניהו פיצל את רשות הנמלים האימתנית ל-4 חברות נפרדות, שאמורות להתחרות אלה באלה. עובדי הנמלים התנגדו למהלך בתוקף, והגיבו עליה בקיץ 2004 בשביתה של חודשיים שערערה את הצמיחה במשק. בסופו של דבר, אחרי שנתניהו הסכים להעניק להם תוספות שכר מופלגות, קיבלו העובדים את הרפורמה.
• הפרטת בנק דיסקונט: בתחילת שנה זאת מכר נתניהו את גרעין השליטה בבנק דיסקונט לקבוצת משקיעים בראשות איש העסקים היהודי-אמריקני מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד שקל, הרבה פחות מהמחיר שבו נסחרה בבורסה. גם הפרטת דיסקונט יצאה לפועל אחרי שנתניהו הסכים “לרפד” את עובדי הבנק בהטבות נאות. 
• הפרטת בזק: במאי השנה נמכר גם גרעין השליטה בחברת התקשורת הלאומית לקבוצת משקיעים, בראשות איש העסקים הישראלי לשעבר חיים סבן וקבוצת איפקס. בניגוד לצים ולדיסקונט, נמכרה בזק במחיר קרוב מאוד לשווי השוק הבורסאי שלה, 972 מיליון דולר. העסקה, שהביאה לסיומה תהליך שנמשך שנים רבות, נחשבת לאחת מהצלחותיו של נתניהו.
• הפרטות גדולות נוספות שהוביל נתניהו היו מכירת מניות נרחבת של בנק לאומי; והפרטה של שניים ממפעלי התעשייה הצבאית; חיסול מע”ץ והקמת חברה שתעסיק חברות קבלניות בניהול מערכת הכבישים.
• בנוסף לכל אלה, תכנן נתניהו שתי רפורמות גדולות נוספות, שכנראה לא ייצאו בזמן הקרוב לפועל: פיצול חברת החשמל ל-17 חברות שיתחרו אלה באלה, ופיצול והפרטה של בתי הזיקוק לנפט. שתי הרפורמות נתקעו בגלל התנגדות עזה של וועדי העובדים הגדולים, שגובתה גם על ידי שר התשתיות, בנימין בן-אליעזר.
• סוף תקופה: מציל המשק או אויב השכבות החלשות?
• מדיניותו של נתניהו היתה לאורך כל תקופת כהונתו נושא לוויכוח ציבורי נוקב. בנוסף לגאות בבורסה, חזר המשק הישראלי בתקופת נתניהו לצמוח, לאחר שנתיים של מיתון שבהן התוצר הלאומי הגולמי של ישראל ירד וקברניטי המשק חששו מקריסה כלכלית נוסח ארגנטינה. צמרת המגזר העסקי: תעשיינים, סוחרים ומנהלי חברות התייחסו לנתניהו בהתלהבות, גובלת בהערצה, ובכל כנס כלכלי היה תעשיין בכיר שעלה על הבמה וחילק לו שבחים.
• ואולם, השכבות החלשות לא רק שלא נהנו ממדיניותו של נתניהו, אלא, לפי נתוני הלמ”ס והארגונים החברתיים, מצבם אף הוחמר בתקופת כהונתו. ציבור המובטלים איבד נתח גדול מן הקצבאות שהתקיים מהן וגלש לעוני. שכרם של השכירים לא קוצץ, אך בשל השחיקה בקיצבאות והתחושה, שהמעסיקים יכולים לנהוג ככל העולה על רוחם, סבלו עשרות אלפים, ברשויות המקומיות ובמקומות עבודה נוספים, מהלנות שכר נמשכות ומפגיעות בתנאי העבודה שלהם הרבה יותר מאשר בעבר. ההסתדרות, הארגונים החברתיים ושרי מפלגת העבודה רואים בנתניהו “אויב השכבות החלשות”. שמעון פרס אף כינה את מדיניותו הכלכלית של נתניהו בתואר “קפיטליזם חזירי”.