[ad_1]
הודעה של יועץ משפטי במל"ל, שמתריע בפניי שהחלטת הממשלה, שאני מגבשת כבר מספר חודשים, יחד עם ידידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בשיתוף פעולה מלא עם ראש הממשלה ואנשיו, החלטת ממשלה לחיזוק החוסן האזרחי של תושבי יהודה ושומרון, בזמנים כאלה של גל טרור מתמשך וגובה-קורבנות – להחלטה הזו "עלולות להיות השלכות שליליות רבות במישור המדיני… עד כדי פגיעה של ממש בביטחון הלאומי". מה? מאיפה זה בא? על איזה צעדים מדיניים הוא מדבר? – שאלתי את עצמי, ואת אנשי המטה שלי, בפליאה.
וכאילו כדי להגביר את הפליאה, הגיעה בו-בזמן ממש פניה נוספת, אחת מיני רבות, מלשכת ראש הממשלה, עם תזכורת לגבי סעיף מסוים שחשוב להכניס לתוך אותה החלטה, שזה עתה הזהיר המל"ל מפני השלכותיה המסוכנות. מוזר מאד, אמרתי לעצמי, וביקשתי מחוי, היועצת המשפטית שלי לשלוח תשובה לאותו יועמ"ש מל"ל, להבהיר לו שהוא כנראה טועה בהבנת הנקרא, וגם לברר האם הדברים שכתב הם על דעת ראש המל"ל וראש הממשלה.
הבהרתי ליועמ"ש המל"ל, שבבסיס ההחלטה עומדת התפיסה, שתושבים וישובים הנתונים תחת מתקפת טרור – זקוקים וראויים לחיזוק החוסן האזרחי שלהם, וכי זה חלק מתפקידה של הממשלה במצבים כאלה. חיזוק החוסן האזרחי לא יכול להחליף את המאבק בטרור עצמו, את הצורך לספק בטחון ולפגוע בכל מי שמבקש לפגוע בנו, אבל הוא כן חלק מהמענה, שהתושבים מצפים לו, ובצדק.
ציינתי בפניו, שתפיסה זו מקובלת גם על ראש הממשלה, ושכך נהגנו כממשלה לפני חודשים ספורים, כשהעברנו החלטה לחיזוק החוסן האזרחי של תושבי עוטף עזה. לכן, בעצה אחת עם ראש הממשלה, לקחנו את מרכיבי ההחלטה של עוטף עזה, והחלנו אותם גם על תושבי יו"ש, בשינויים המתבקשים.
עוד כתבתי ליועץ המשפטי של המל"ל: החלטה זו לא מחילה ריבונות ביו"ש, לא מקימה ישובים חדשים, לא תופסת שטחים שנמסרו לרש"פ, לא מצרה בכהוא-זה את צעדיהם של הפלסטינים החיים בשטח, ולא יוצאת שום חיכוך עם גורם רש"פי כלשהו. ההחלטה גם לא מכניסה כוחות בטחון נוספים לשטח, לא משנה את דפוסי הפעולה של כוחות הבטחון שלנו (וגם לא את אלה של הרש"פ), לא מציבה מחסומים, ולא מורה על מבצע צבאי כזה או אחר. זה לא שאין צורך בצעדים כאלה, הם פשוט לא קיימים בהחלטה הזו, שכל-כולה אזרחית-נטו.
מה כן קיים בהחלטת הממשלה שלנו? ובכן, ההחלטה בנויה על אותם אלמנטים שמהם בנויה ההחלטה לחיזוק החוסן האזרחי בעוטף עזה, מתוך הנחת יסוד, שאלה הכלים בהם מקובל להעניק חוסן אזרחי לתושבים ולישובים באזורים הנתונים תחת מתקפת טרור, וכמובן, שאזרחי יו"ש עשויים מאותו חומר אנושי, סובלים מאותן מצוקות עקב הידרדרות המצב הבטחוני, ואינם אזרחים סוג ג'.
ממש כמו בהחלטת החוסן האזרחי של עוטף עזה, יש בהחלטה של יו"ש אלמנטים מתחום החינוך, כמו למשל: שיפור התנאים בפנימיות, שידרוג מוסדות חסות הנוער, טיפול בנוער בסיכון, קליטה לנוער עולה, הסעות תלמידים, טיפול רגשי יחידני וקבוצתי, הסבת מבני חינוך זמניים למבני קבע, ועוד.
יש בה אלמנטים של חיזוק לצעירים, כמו כפרי סטודנטים ומעונות סטודנטים, ואלמנטים לקהילות הבוגרים, כמו: מרכזי חוסן, חוגים, פעולות הפגה, וחיזוק לאזרחים הותיקים. יש בה (כמו בהחלטה של עוטף עזה) אלמנטים של חיזוק הכלכלה והתעסוקה המקומית, סיוע לחקלאים, ולבעלי עסקים זעירים. יש בה אלמנטים של רפואה והצלה, כמו הקמת תחנת עזרה ראשונה, או מרכז לרפואת חירום, וגם מרכיבי בטחון וחיזוק צוותי החירום וההצלה.
יש בה אלמנטים של שיפור המרחב הציבורי, במבני ציבור, בשטחי ציבור, בתשתיות, ושימור המרחב הפתוח הסמוך לישובים, יש בה תקציב למיגון כלי הרכב, הפרטיים והציבוריים. איך יתכן שכל האלמנטים האלה, שהיו טובים ונכונים לתושבי עוטף עזה, עלולים לייצר "השלכות שליליות במישור המדיני"?
חשוב לי להבהיר: אנחנו רוצים מאד לקדם גם החלטות שיש להן "השלכות מדיניות", כלומר החלטות שמקדמות אותנו בהיבטי המערכה על השטח מול הרשות הפלסטינית, שמכרסמת בכל פה את שטחי ארצנו שנותרו בידינו לאחר הנסיגות האיומות של אוסלו. אנחנו רוצים מאד לקדם את ההתיישבות באמצעות בניית שכונות חדשות וגם ישובים חדשים, עשינו זאת ועוד נעשה, וכשנעשה זאת שוב בע"ה, נדע שיש לנו עסק עם "סוגיה מדינית", וסביר להניח שגם נתגבר עליה. אבל לא בזה מדובר הפעם.
הפעם מדובר על האזרחים עצמם, על חייהם הפשוטים, פרנסתם, הדרך שהם וילדיהם עושים יום יום לעבודה, ללימודים ולקניות, על המרחב שעומד לרשותם בישוב בו הם מתגוררים, על טיב המבנים בהם ילדיהם לומדים, על חיי הקהילה שלהם, שעות הפנאי, ועל הדרך שלהם להתמודד עם התחושות הקשות שהפכו להיות מנת-חלקם. אם כל אלה נחשבים לאירוע מדיני – הרי שלפנינו נורמה חדשה שלא היתה קיימת מעולם, ושאסור להשלים עמה.
"לא תיקח האם על הבנים" – מזהירה התורה בפרשתנו, ורש"י מדגיש לנו: "לא תיקח האם בעודה על הבנים". בת שבע הי"ד נלקחה בעודה יושבת עם בתה שיראל באותו הרכב, והזוועה הזו מטלטלת כל לב אנושי, ומדירה שינה מעיניהן של אמהות רבות. "לא תוכל להתעלם" – מזהירה אותנו התורה מספר פסוקים קודם לכן, ורש"י מבאר: "לא תוכל להתעלם – לכבוש עינך כאילו אינך רואה אותו".
אין לי ספק ששרי הממשלה כולם, ובוודאי ראש הממשלה, אינם יכולים וגם אינם רוצים להתעלם מהזעקה שעולה מקירות ליבם של כל כך הרבה הורים לילדים בעקבות הפיגוע הרצחני הזה של "אם על הבנים". כולנו מלאי התפעלות מתעצומות הנפש של כל מי שממשיך לחיות, ליסוע, לגדל ילדים, ולהתמיד בשגרת החיים בתוך גל הטרור הזה שטרם הצלחנו להשתלט עליו.
רף המינימום הנדרש מאתנו, כממשלה, הוא לתת לאותם תושבים את מלוא התמיכה לה הם זקוקים בימים קשים אלה. זה ממש רף מינימום, רחוק מאד מ"תגובה ציונית הולמת" (שחייבת לבוא גם) ורחוק עוד יותר מחיסול הטרור (שגם הוא חובתנו, כמובן).
אבל מתחת לרף המינימום הזה אסור לרדת, ובודאי שאסור לשדר לעולם, שאותם תושבים, שהמחבלים סימנו כמטרות-חיות, הם כשלעצמם, שגרת חייהם וכל חיזוק הניתן לה ע"י המדינה שהם אזרחיה, נחשבים גם בעינינו כ"אירוע מדיני" – הרי זו התפיסה העומדת בבסיס פיגועי הרצח הללו: התפיסה שעצם קיומו של יהודי על הכביש ליד "צומת הכבשים" היא בעיה, שמותר לטפל בה בכח הנשק. שעצם הרצון לחזק אותו על מנת שיוכל להמשיך להתגורר בבית חג"י כפי שעשה כבר עשרות שנים – עצם הרצון הזה הוא "בעייתי" מבחינה "מדינית". אי אפשר ואסור לקבל את הנורמה החדשה המוצעת לנו ע" יועמ"ש המל"ל, ואנחנו נעמוד על כך שהיא לא תתקבל בשום אופן.
"זכור את אשר עשה לך עמלק… אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" – כאשר אויבינו קמים עלינו לכלותנו, עלינו לוודא שלא יהיו בקרבנו נחשלים, חסרי כח. אמנם מתיישבי יו"ש הם גיבורי כח, והם אוזרים כחות עצומים להתמודד עם הטרור מתוך אמונה גדולה ותחושת אחריות לאומית עצומה, אבל כל זה אינו פוטר את הממשלה מחובתה לחזק אותם בימים קשים אלה, לבל יהיו נחשלים, חלילה.
זו חובתנו, ובהתאם אליה נפעל, בע"ה. שבת שלום.
The post סטרוק בטור נוקב בעקבות הפרסום ב-14: "הזוי, מאיפה זה בא?" appeared first on עכשיו 14.
[ad_2]
Source link