[ad_1]
אהרן ברק הציף את חיינו במושג "דמוקרטיה מהותית". בניגוד לדמוקרטיה פורמלית, שבה הציבור סתם בוחר את נציגיו, דמוקרטיה מהותית כבר מכילה מראש ערכים וחוקים משלה. ערכים משלו, ליתר דיוק.
חסידי חצר האדמו"ר ברק מרבים לנמק את שיטתו ולומר שאם הדמוקרטיה תהיה לא מהותית, ישראל תהיה בדיוק כמו טורקיה או מצרים, שגם בהן יש דמוקרטיות פורמליות.
הטיעון הזה הגיוני רק למי ששכח להביא בחשבון את העם. העם בישראל, בטורקיה ואפילו במצרים קובע את ערכיו ואת חוקיו בזירת המאבק על הערכים והרעיונות, שהיא בית המחוקקים, ועושה זאת על פי תפיסת עולמו, רצונותיו, ערכיו ותרבותו. לקבוע ערכים לזירה עצמה זה כמו להחליט ש'דרבי' הוא משחק שבו הפועל מנצחת. זה כמובן לא משחק.
כנסת שכפופה לערכים שנקבעו מראש אינה כנסת. היא זירת אגרוף נוסח WWF שכל ילד יודע שהכול בה מבוים.
כל הדמוקרטיות הפורמליות פורמליות באותו מידה. מוזר אפוא שגם לפני ברק לא דמתה ישראל למצרים. או להפך, שמצרים לא דמתה לישראל. הסיבה כמובן היא שהבחירות, פורמליות ככל שיהיו, משקפות את תרבותו הייחודית העם. אבל אהרן ברק לא רק אינו מכיר בקיומו של עם היהודי, הוא אפילו אינו מכיר את התרבות של היהודים.
בעולמו של ברק אין מקום לאנשים זולתו. רק אדם כזה מסוגל לראות באירוע הבחירות אוסף מקרי של בני אדם שאינם ברק, משלשלים פתקים שעליהם אותיות חסרות משמעות ופשר וכל פתק זהה פורמלית לכל פתק אחר.
קשה להמעיט בעומק הטעות הזו. מצד אחד דמוקרטיה 'מהותית' שוללת לחלוטין את זכותו של עם לבחור את הערכים הראויים בעיניו לנהל על פיהם את חייו, כלומר, היא ההפך מדמוקרטיה. אבל חמור מכך, היא מעידה שמי שהיה למונופול על הדמוקרטיה שלנו לא הפנים באמת את קיומו של זולת זולתו.
חוק יסוד: כבוד הברק וחירותו
עם השנים נתגלה שה"אדם" בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא באמת אדם. אחד. זה שהרעיף מאנושיותו על כלל ההמון חסר הפנים, חסר המאפיינים, נטול הערכים או ההעדפות התרבותיות. אין עם. אין תרבות. אין מסורת. אין יהדות. לא היה. עד שהגיע האדם.
והאדם הוא שידאג לזכויות האדם. וזכותו של האדם היא לקבוע לכלל את טובתו בתנאי שהנתינים יכירו בחשיבותו, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין לעשות בנו כרצונו לטובתנו. ואם לא כן, יבוא טנק.
האדם בשבתו כאלוהות
הדמוקרטיה ואהרן ברק הם רק שני פנים של אותה ישות אחת, ממש כמו מושג האלוהות של שפינוזה. פגיעה בכוחו המוחלט של ה"אדם" היא פגיעה בדמוקרטיה עצמה.
מעת לעת אני משתעשעת ברעיון לשנות את שם הפייסבוק שלי מ'גלי בת חורין' ל'גלי ועוד מאה אלף נוספים', ואז להעניק לייק והתקפת לב בו זמנית לכל מי שמגלה שקיבל לייקים מחיים, יוסי, גלי ועוד מאה אלף נוספים. ההלצה הזו היא אנלוגיה מושלמת לדמוקרטיה שלנו. ערכיו של אדם אחד הם הייצוג של כלל בעלי זכות בחירה רק כי הוא עצמו קבע כך, כמי שרואה בעצמו מייצג של טובת הכלל.
המיעוט בשבתו כרוב מהותי
"טובת הכלל" היא מושג מופשט ושרירותי שאין בנמצא אינטליגנציה אנושית או מלאכותית שיש בכוחה לשקלל ולהכריע על פיו. מי שטוען בשם "טובת הכלל", ה'כלל' לדידו הוא רק כל מי שמאמין שהוא פועל לטובתו. כך היה בסין של מאו – כל העם הכיר בכך שהמנהיג הגדול פועל תמיד לטובת הכלל, ללא יוצא מהכלל. משום שכל מי שיצא מהכלל והתנגד למאו, לא נחשב לחלק מהכלל אלא לאויב העם.
אותה טעות טאוטולוגית טועים מניפי השלטים "חובה להתנגד לקרע בעם". רק המתנגדים הם 'העם'. מי שאינו מתנגד הוא האויב שקורע את 'העם'. או לפחות את העם ה'מהותי', ה'סביר' וה'נאור'.
מי שהתפתו להאמין בהבלים הללו נמצאים היום ברחובות, נושאים שלטים וסיסמאות שיש בהם סתירה לוגית מהותית. לא נעים לומר זאת לטייסים, להייטקיסטים, לפילוסופים ולכל קבוצות המוחים: הקיום שלכם מהותי רק כי יישרתם קו עם המנהיג בלי להותיר שארית. אינכם קיימים בעיניו כתכלית לעצמכם אלא לתכלית עצמו בלבד. זו האמת.
הטוב שבכל העולמות האפשריים
הפילוסוף והמתמטיקאי הגדול גוטפריד וילהלם לייבניץ הגה את הרעיון שלפיו מאחר שבורא העולם הוא כול יודע שכולו טוב, והוא המשגיח על הבריאה בשקלול הסופי, בהכרח עולמנו הוא הטוב שבכל העולמות האפשריים.
כיוצא בכך, מי שאינם מכירים בהשגחה א-לוהית יצרו אותה בדמותם של חמישה עשר שופטים בני תמותה, ומתוך סגידה עיוורת הם מאמינים שבג"ץ משגיח על עולמם ובכל החלטה שלו משקלל לאנושות את הטוב שבכל העולמות האפשריים, או למצער היא בבחינת תוצאה של שקלול משאל עם שמתרחש במוחם של סך כל רצונותיהם וטובתם של העם הסביר והנאור. כלומר, כל מי שמאמין בבג"ץ.
למרבה הצער, בכל פעם שציבור האמין שהמנהיג מגלם את טובת הכלל, זה נגמר ברצח המוני של עשרות מיליונים שהם כלל פורמלי בלבד ובלתי סביר בעליל.
ללא כל יוצא מהכלל, לאיש אין יכולת לשקלל את טובת הכלל. הדבר הכי קרוב להשגת טובת הכלל הוא בבחירות שבהן כל אחד מהכלל מצביע בעבור מחוקק שמייצג באופן כללי מעט ממה שאותו בוחר סבור שישרת את טובתו שירות גרוע קצת פחות משאר הנבחרים, לפחות כפי שהוא מבין אותה באותה עת.
השיטה שבה רוב פורמלי חסר כל מהותיות מובנית בוחר את מחוקקיו אכן פגומה מיסודה, שטחית, רחוקה מאוד מלענות על רצונותיו של הכלל ומאכזבת תמיד. אבל יש בה יתרון אחד העולה על כל חסרונותיה: בחירות פורמליות הן מכשול לאפשרות שיקום רודן שמתוך אילוזיה מסוכנת וינסה לכפות על הכלל את טובתו גם כשהכלל מתנגד למעשיו.
להתנגד להתנגדות
בפסח הזה נצא מעבדות – מעבודת האלילים לבניין שעליו פירמידה – לחירות. למען העם ואחדותו חובה להתנגד למתנגדים!
[ad_2]
Source link