האם הצונאמי בעקבות הרפורמה במערכת המשפט בדרך? חנן עמיאור מרגיע

שלל סופה

העיתונות מתמלאת בדיווחים על תחילת צונאמי של בריחת משקיעים והפיכתה של ישראל לתאומתן של טורקיה והונגריה. אבל מה יפה בצונאמי שהתקשורת מבטיחה לנו פעם אחר פעם? שהוא תמיד מתנגש עם המציאות.

פעם הצונאמי הוא מדיני, ואז לטענת התקשורת מדינות העולם עומדות להתנתק מאיתנו. בפועל, על פי נתוני משרד החוץ, ישראל מקיימת כיום יחסים מדיניים עם מספר שיא של 194 מדינות.

פעם הצונאמי הוא כלכלי, ואז הכלכלה עומדת לקרוס. בפועל הכלכלה הישראלית, שהחלה כמשק תפוזים עני, התפתחה במהירות לאחת הכלכלות החזקות בתבל, וממשיכה להתפתח ולהתבסס.

פעם הצונאמי הוא ביטחוני, ואז עומדים להיפתח עלינו שערי גיהינום. בפועל מצבה הביטחוני של ישראל משתפר. לדוגמה, מספר חיילי צה"ל הנהרגים בפעילות מבצעית, שעד לפני שנים לא רבות עמד על כמה עשרות בשנה, כמעט מתאפס – הוא נמצא בשפל שלא היה כמותו מאז קום המדינה. ישראל ממשיכה להרחיב את הפער האיכותי בינה לבין אויבותיה.

פעם הצונאמי הוא תרבותי, ואז אומנים בין-לאומיים אינם מופיעים פה עוד. בפועל לוח ההופעות הבין-לאומיות בישראל מלא עד לכדי שיא, והאירוע היחיד שהעיב עליו, וגם ממנו התאושש במהירות, היה בכלל הקורונה.

האיש אשר תמיד חוזר

עכשיו, מספרת לנו התקשורת, הולך ומתרגש עלינו צונאמי המשקיעים, והגיע תורם של המשקיעים לנטוש אותנו.

אגב, צונאמי המשקיעים הוא צונאמי בזוי במיוחד, משום שהוא כולל מנהלים ישראלים של פירמות בין-לאומיות המשכנעים את הנהלות החברות והקרנות שלהם למשוך השקעות מישראל. כלומר, מדובר ב-BDS מתוצרת עצמית, שכן ה-D של BDS הוא דיווסטמנט – משיכת השקעות.

אם כן, אסתכן בהערכה שגם צונאמי המשקיעים, שהתקשורת מדווחת עליו בדאגה מעושה שאינה מצליחה להסתיר התלהבות ותקווה, ילך גם הוא בדרכם של כל יתר הצונאמים שהבטיחה לנו התקשורת וילחך לבסוף את חופנו בלטיפה אחת קטנה ורכה. כי הצונאמי הוא האיש אשר תמיד חוזר ומעולם לא בא.