[ad_1]
נובמבר 2007. נבחרת ישראל לאחר נצחונות גארבג׳ טיים על רוסיה ומקדוניה במוקדמות יורו 2008, עולה דרג ומוגרלת במוקדמות מונדיאל 2010 כשהיא בדרג השני. ההגרלה מבשרת טובות. ישראל מוגרלת כשמעליה יוון החלשה ביותר מדרג א׳, ושוויץ הנוחה מדרג ג׳.
חלום המונדיאל חי וקיים. יש שיגידו שזו ההגרלה הנוחה בהיסטוריה, ואם לא עכשיו אימתיי? ספטמבר 2008. ישראל פותחת את הקמפיין מול אותה שוויץ שככל הנראה תתמודד איתה על כרטיס לפלייאוף המונדיאל. בן סהר (שלימים יהפוך לשהר) מחלץ נקודה חשובה ברמת גן, וכעבור ארבעה ימים הנבחרת משיגה ניצחון חוץ חשוב במולדובה.
אממה, במקביל, לוקסמבורג הקיקיונית, אחת הנבחרות החלשות בעולם (שמאז חווה התקדמות לא רעה), רושמת את הנצחון הראשון שלה אי פעם במשחקים רשמיים, כשהיא מנצחת בשוויץ 2:1 את אוטמאר היצפלד וחניכיו, ורושמת את אחת הסנסציות הגדולות אי פעם במשחקי מוקדמות מונדיאל. בישראל מקבלים את הבשורה בתדהמה, מבכים על התיקו בפתיחת הקמפיין, אך מבינים- חלום המונדיאל קרוב מתמיד. ומפה מסע החישובים והקומבינות הישראלי מתחיל. איפה לחלץ נקודה, איפה לא להפסיד, איפה לנצח.
הכל למען המטרה הנעלה- דרום אפריקה 2010. מיותר לציין ששוויץ סיימה ראש בית והעפילה אוטומטית למונדיאל, וישראל רביעית אחרי לטביה. ספטמבר 2022. נבחרת ישראל משיגה ניצחון חשוב מאוד בתוספת הזמן על אלבניה, כשהיא מבטיחה את המקום בפלייאוף ליגת האומות, ובנוסף- ממש כמו ב2008, את המקום בדרג השני במוקדמות יורו 2024.
ההגרלה גם כן מבשרת טובות. נבחרת ישראל מקבלת באופן חד משמעי את ההגרלה הטובה בהיסטוריה, כשבדרג הראשון שוויץ, בשלישי רומניה, וברביעי קוסובו המתחדשת. והפעם- שני נבחרות עולות אוטומטית ליורו. יותר טוב מזה נשתגע. אממה, בכדורגל הישראלי צצה פרשייה חדשה בדמות זהבי-בניון והחדר, אשר מעיבה על האווירה הכללית בנבחרת, ומסיטה את האש מהמטרה המרכזית.
ערן זהבי, גדול כובשי ישראל, השחקן המקצוען ביותר בכדורגל הישראלי, בטח בדור הנוכחי, היודע דבר או שניים על ״דרך״, ספק התראיין ספק חלק על מאמן הנבחרת הלאומית לדאז, אלי גוטמן, במוקדמות יורו 2016, קמפיין אשר התחיל בצורה מדהימה עם 9/9 אפשריות, ונגמר עם קול ענות חלושה. לטענת זהבי הוא ״מבין״ את הגישה של אלי גוטמן לעקוץ פה נקודה, ושם לחלץ ניצחון, ופה לא לספוג יותר מידיי.
הגישה הישראלית לא השתנתה ולא תשתנה. נבחרת ישראל עומדת בפני הזדמנות חלומית, ולאחר שני מחזורים בלבד בקמפיין הנוכחי, אנחנו פוזלים (שוב) אל עבר היריבות שלנו, ושמחים לאיד מאיבוד הנקודות שלהם.
ב2008 זו שוויץ, ב2016 זו ווילס, ב2023 זו קוסובו והתיקו הביתי שלה נגד אנדורה. אין דרך, אין גישה, אין כדורגל. רק קומבינות ועיגולי פינות. וזו המראה שלנו כחברה ישראלית בכלל. עד שלא נפנים שרק דרך כדורגל אטרקטיבי וטוב נוכל לעלות לטורניר גדול, מבלי להיכנס לחישובים (בטח לא בתחילת הקמפיין)- לא עשינו כלום.
וכשהשחקן הכי לא ישראלי שלך, בטח בגישה, בדרך, נטול הקומבינות, הלא הוא ערן זהבי, בחוץ, לא פלא שהקומבינות והחישובים מתחילים להירקם עוד לפני שניצחנו ניצחון אחד בקמפיין. הדרך לטורניר גדול עוברת דרך מסע, והמסע הזה תלוי אך ורק ביכולת על הדשא. ביוני תפגוש הנבחרת לצמד מפגשים את בלארוס ואנדורה כשהמטרה ברורה- פחות מ6 נקודות, והסיפור נגמר סופית. במצב הנוכחי, גם זה בסימן שאלה.
[ad_2]
Source link